גזר דין לנאשם מס' 1 בתיק הע"ז 2230/09 , 2398/09 , 40625-08-10, 11773-09-11

1.                   נגד הנאשמים (חברת אחזקות העוסקת בתחומים שונים ומנהלה)הוגשו ארבעה כתבי אישום בגין העסקת 8 עובדים זרים בלא היתר. ביחס למרבית העובדים יוחסו לנאשמים גם עבירות נלוות בגין העסקה  ללא הסכם בכתב, ללא ביטוח רפואי, ללא מתן פירוט שכר וניכויים. (עבירות לפי סעיף 2 (א) ו2(ב)(2) 2(ב) (3) ו2(ב) (4) לחוק עובדים זרים, תשנ"א 1991(.

2.                   בישיבת הקראה שהתקיימה ביום 9/9/12 הודיע ב"כ המאשימה כי לא עלה בידי המאשימה לאתר את הנאשם 2 ולהביאו למשפטו ולפיכך ההליכים בעניינו הותלו. אשר לנאשמת 1, המצויה בהליכי פירוק, ויוצגה בדיון על ידי נציג הכנ"ר, הודיעו הצדדים שהוסכם ביניהם כי הנאשמת 1 תודה בביצוע העבירה ולאחר שתורשע המאשימה תשאיר את עניין העונש לשיקול דעתו של בית הדין לאחר שישמע את טיעוני נציג הכנ"ר.

3.                   בהתאם להסכמת הצדדים הורשעה הנאשמת 1 על פי הודאתה. ב"כ המאשימה השאיר את עניין העונש לשיקול דעתו של בית הדין ואילו נציג הכנ"ר עתר להשתת קנס סימלי בלבד, וזאת בשים לב לכך שהחברה פורקה ולנוכח החובות הכבדים לנושים.

4.                   העבירה שעניינה העסקת עובד זר בלא היתר היא עבירה מסוג עוון, שקנס הפלילי המקסימלי שנקבע לה עומד על 116,800 ש"ח. אציין כי העבירה סווגה כעבירה מנהלית, כאשר הקנס המנהלי שצמוד לה עומד על 5,000 ש"ח. קביעתה של העבירה כעבירה מנהלית, נועדה ליתן בידי גורמי האכיפה אמצעי יעיל ואפקטיבי, על מנת להגביר את האפקטיביות של האכיפה, וליצור הרתעה ממשית מפני העסקת עובדים זרים בלא היתר. שיעור הקנס המנהלי שנקבע, נועד להפוך את העבריינות בתחום זה לבלתי משתלמת, וזאת על רקע ההכרה בכך שמדובר בתופעה הפוגעת בשוק העבודה הישראלי ומרחיבה את מימדי האבטלה.

5.                   בצד קביעתה של העבירה כעבירה מנהלית, נותר בידי התובע שיקול דעת להגיש כתב אישום פלילי נגד מבצע העבירה, מקום שיש לכך הצדקה מיוחדת, לדוגמא, כאשר העבריין מוסיף ומבצע עבירות על אף הקנסות המנהליים שהוטלו עליו באופן שניתן להסיק ממנו כי הקנס המנהלי איננו מהווה הרתעה מספקת בנסיבות העניין.

6.                   לא הובהר בפני האם בנסיבות דנן הוגש אישום פלילי נגד הנאשמים מחמת ריבוי עבירות קודמות, או שמא כתבי האישום (או לפחות חלקם) הוגשו בעקבות בקשה של הנאשמת 1 להישפט בגין הקנס המנהלי שהוטל עליה. אף לא הובהר בפני האם מדובר בעבירה ראשונה שביצעה הנאשמת 1, או שמא לחובתה הרשעות קודמות. ואולם נדמה כי ריבוי כתבי האישום במקרה דנן מדבר בעד עצמו.

7.                   לנוכח האמור, ובשים לב לכך שהנאשמת 1 הודתה בביצוע העבירה בישיבת ההקראה הראשונה, עובדה המצדיקה כשלעצמה הקלה בעונש, בשים לב לעבירות הנוספות שעניינן באי מתן תנאים סוציאלים לעובדים שהועסקו בלא היתר נדמה כי ניתן לקבוע כי מתחם הקנס המתאים לעבירות דנן נע בין 80,000 ש"ח ל- 240,000 ש"ח.

8.                   כפי שכבר ציינתי, נציג הכנ"ר נמנע מלטעון להגנתה של החברה, והודה בשמה בביצוע העבירה שיוחסה לה, וזאת, בין היתר, כך יש להניח, לנוכח הקושי הברור בניהול ההגנה בנסיבות העניין. הנציג ציין כי בקופת הפירוק מצויים 55,050 ש"ח וכי כנגד החברה הוגשו 11 תביעות חוב בסך כולל של 55,000,000 ש"ח ביניהן תביעות של עובדים, בנסיבות העניין ביקש כי יוטל על החברה קנס סימלי בלבד.

9.                   בפסק הדין ברע"פ 9008/01 מ"י נ' א.מ. תורג'מן בע"מ בית המשפט העליון עמד על כך שמתן צו פירוק איננו מעכב את ההליכים הפלילים שנפתחו נגד חברה, ועם זאת קבע כי לנסיבות הקשורות בפירוק עשויה להיות השלכה על היקפו ומשקלו של האינטרס הציבורי במיצוי ההליך הפלילי כנגד התאגיד, וכן קבע כי בבוא בית המשפט לשקול את הקנס שיוטל על תאגיד בפירוק, עליו להתחשב במצבה הכספי של החברה ובהשפעה העלולה להיות לגובה הקנס שיוטל על החברה על ציבור הנושים. כך בלשונו של בית המשפט העליון:

"טענה מרכזית שעליה נשענת הגישה המצדדת בהרחבת עיכוב ההליכים האוטומטי גם על הליכים פלילים היא הטענה שלפיה הליכים כאלה, אם לא יעוכבו, יפגעו באורח ישיר בקופת הפירוק ובנושים. זאת, מאחר שניהול הליכים כאמור כרוך בהוצאות כספיות המוטלות על החברה לצורך ניהול המשפט ומוצאות מקופת הפירוק, כמו כן אם מוטל על החברה קנס, הוא עשוי להשתלם מקופת הפירוק על חשבון מסת נכסי הפירוק העומדים לחלוקה בין הנושים. ככלל, קנסות המוטלים על חברה בטרם מתן צו פירוק הם חובות בני-הוכחה בפירוק.  אולם אם מועד הטלת הקנס בגזר-דין חל לאחר מתן צו הפירוק, כי אז הקנס אינו בגדר חוב בר-הוכחה בפירוק, אלא הוא עשוי להיכלל בגדר העיסקאות בנות-תוקף המתבצעות לאחר מתן צו הפירוק (השווה: ע"א 106/60 שכטר נ' הנאמן בפשיטת-רגל של א. שכטר [9]; ש' לוין, א' גרוניס פשיטת רגל [27],בעמ' 222, 352-351). משמעות הדבר בנסיבות אלה היא כי חרף הפירוק עשוי סכום הקנס כולו לעמוד לפירעון בלא צורך בהעמדתו בדרגה שוויונית עם שאר החובות העומדים לפירעון יחסי בפירוק (כהן בספרה הנ"ל [24], בעמ' 265-263, 371). בנסיבות אלה הפגיעה הצפויה בנושים הנגזרת מקיום ההליך הפלילי נגד החברה הינה שיקול שאין להתעלם ממנו, אולם כאשר מעמידים שיקול זה, כשהוא לעצמו, כנגד האינטרס הציבורי הכללי בקיומו של הליך פלילי כנגד החברה, אין לייחס לו משקל מכריע. עם זאת סביר להניח כי בבוא בית-המשפט לגזור את דינה של חברה בפירוק הוא יתחשב במכלול שיקוליו גם במצבה הכספי ובהשפעה העלולה להיות לגובה הקנס שיוטל על החברה, על ציבור הנושים ועל היקף נכסי החברה העומדים לחלוקה בפירוק."

10.               בית המשפט העליון עמד בהמשך פסק דינו על מגוון השיקולים שאותם על התובע לשקול, בעת קבלת החלטה ביחס לקיומו של עניין לציבור בהגשת כתב אישום נגד חברה שבפירוק. הגם שלא מדובר ברשימה סגורה, נדמה כי ניתן להעזר ברשימת השיקולים גם לצורך קביעת הקנס הראוי, כביטוי לאינטרס הציבורי ביחס לענישה.

" יש להניח כי יישקל, מן הצד האחד, הצורך באכיפת החוק תוך שמירה על עקרון שוויון הכול בפני החוק; מן הצד האחר, עשויים להישקל היבטים כגון חומרת העבירות המיוחסות לחברה בפירוק ומועד ביצוען, גורם חדלות-הפירעון של החברה וההשלכה שעלולה להתלוות להליך הפלילי על עניינם של הנושים, על סיכויי השיקום וההבראה של החברה ועל מידת הפגיעה האפשרית של ההליך הפלילי באותם סיכויים. במצבים מסוימים תיתכן גם רלוונטיות לאפשרות כי מיצוי הדין הפלילי עם מנהלי התאגיד עשוי להפחית את משקל האינטרס הציבורי בניהול הליך פלילי כנגד התאגיד עצמו בייחוד מקום שמדובר בחברות פרטיות קטנות, שבהן ישנו קשר גומלין הדוק בין התאגיד לאורגנים שלו

11.               עיון בפסיקת בתי המשפט מעלה כי על השיקולים שמנה בית המשפט העליון, הוסיפה הפסיקה שיקולים כגון זהות הנושים (עד כמה הנושים או חלקם היו שותפים לביצוע העבירה ועד כמה ראוי להגן עליהם) מקורם של נכסי החברה המצויים בקופת הפירוק (עד כמה הם נובעים ישירות מביצוע העבירה) ועוד כיו"ב (ראה לדוגמא : תפ (חי') 1525/98 מדינת ישראל נ' פנידר חברה להשקעות בע"מ (פורסם בנבו).

12.               בענייננו מדובר בעבירות שבוצעו בין השנים 2005-2007 קרי המדובר בעבירות שבוצעו לפני למעלה מחמש שנים. לאור הנתונים שהוצגו על ידי נציג הכנ"ר ברי כי קופת הפירוק דלה ביחס לתביעות החוב, ונדמה כי ניתן לקבוע בבירור כי ככל שיוטל על החברה קנס משמעותי, הרי שאת מחיר ההרתעה ישלמו הנושים של החברה, אשר על פני הדברים, מהראיות שבפני לא נראה כי היו קשורים בדרך כלשהי לביצוע העבירה.

13.               לאחר ששקלתי את מגוון השיקולים הצריכים לעניין, הגעתי לכלל דעה כי יש להשית על החברה (הנאשמת 1)  קנס סימלי בלבד, שיעמוד על סך 1,000 ש"ח.

14.               לנוכח האמור לעיל, בתוך 30 יום תשלם הנאשמת 1 קנס בסך 1,000 ש"ח.

15.               המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מגזר הדין למשרד הכנ"ר.